החלטה בתיק רע"פ 2114/13

1.            לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' סגן הנשיאה, השופט י' אלרון, וכב' השופטים מ' גלעד וד"רמ' רניאל) מתאריך 13.02.2013 ב-ע"פ 2807-09-12, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בקריות (כב' השופטת ט' תדמור-זמיר) מתאריך 05.07.2012 ב-ת"פ 28012-11-11. בגדרי בקשת רשות הערעור שהגיש, המבקש אף עותר לעכב את ביצוע עונש המאסר בפועל שהושת עליו, שהוא אמור להתחיל לרצותו בתאריך 24.03.2013.

להלן יפורטו בתמציתיות הנתונים הנדרשים להכרעה בבקשת רשות הערעור.

תמצית העובדות וההליכים הקודמים

2.            נגד המבקש, ונגד מחמד מחמד (שעניינו איננו עומד להכרעתי; להלן: מחמד), הוגש כתב אישום מתוקן, בגדרו נטען כי בתאריך 12.11.2011 הגיעו המבקש, מחמד ושני בניו הקטינים של המבקש, לתחנת דלק באיזור הצ'ק פוסט בחיפה, על מנת לתדלק את רכבו של המבקש. לאחר דין ודברים עם המתדלק, במהלכו גידף המתדלק את המבקש והפנה לעברו "אצבע משולשת", פנה אחד מבניו הקטינים של המבקש (להלן: הקטין) למתדלק וביקש ממנו לצאת מהחנות שבה שהה באותה עת. משפתח המתדלק את דלת החנות, כך על פי הנטען בכתב האישום המתוקן, תקף אותו הקטין באגרופים. בתגובה, המתדלק אחז בקטין, שניהם נפלו ארצה, והקטין נשכב על המתדלק וחבט בפניו באגרופים. בהמשך, "נעמד" המבקש על פלג גופו העליון של המתדלק, בעוד מחמד והקטין ממשיכים להכות את המתדלק בראשו. לאחר מכן משך המבקש את המתדלק מעורפו וכופף את ראשו ארצה. כתוצאה מן התקיפה הנטענת נגרמו למתדלק חבלות גופניות של ממש.

נוכח עובדות נטענות אלה, הואשם המבקש בתקיפה וחבלה ממשית על ידי שניים או יותר, עבירה לפי סעיף 380, בשילוב עם סעיף 382(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

3.            בתאריך 01.03.2012 הודיעו הצדדים לבית משפט השלום הנכבד כי הגיעו ביניהם להסדר טיעון, שעיקריו יפורטו להלן: כתב האישום המקורי שהוגש נגד המבקש יתוקן; המבקש יודה בכל עובדות כתב האישום המתוקן; טרם שמיעת הטיעונים לעונש, ישלח המבקש לתסקיר שירות המבחן; המשיבה תטען לעונש "מאסר בפועל של ממש מאחורי סורג ובריח"; הסניגור יהיה חופשי בטיעוניו לעונש.

עוד באותו היום, הודה המבקש בכל עובדות כתב האישום המתוקן, ובהתאם הורשע בעבירה שיוחסה לו.

4.            בתאריך 05.07.2012 גזר בית משפט השלום הנכבד את דינו של המבקש.

בפתח גזר הדין, פירט בית משפט השלום הנכבד את המלצות שירות המבחן ביחס למבקש (כאן המקום לציין, כי בא-כח המבקש לא צירף לבקשה שבפני את התסקיר המלא). על פי המתואר בגזר הדין, שירות המבחן התרשם כי המבקש מנהל לרוב אורח חיים נורמטיבי, וכי רמת מסוכנותו להישנות מעשה דומה היא ברמה בינונית. עוד נאמר, כי שליחתו של המבקש למאסר "עלולה להביא לרגרסיה במצבו הרגשי ולפגוע ביכולתו לתמוך כלכלית במשפחתו שתלויה בו". לפיכך, המליץ שירות המבחן להטיל על המבקש עונש מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות, לצד מאסר מותנה ותשלום פיצויים למתדלק.

מבחינת השיקולים לחומרא, עמד בית משפט השלום הנכבד בהרחבה על נסיבות העבירה, אותה תיאר כ-"דוגמה לתגובה אלימה, חמורה ובלתי פרופורציונאלית של הנאשמים [המבקש ומחמד - ח"מ] כנגד אדם אשר, לדידם, פגע בכבודם". עוד ציין בית משפט השלום הנכבד את עברו הפלילי של המבקש. מבחינת השיקולים לקולא, ציין בית משפט השלום הנכבד את הודאתו המיידית של המבקש, את היותו "פעיל ותורם לקהילה", וכן את מכלול נסיבותיו האישיות של המבקש, כפי שאלה תוארו בתסקיר שירות המבחן. ביחס להמלצות שירות המבחן, קבע בית משפט השלום הנכבד קבע איננו מתעלם מהנאמר בתסקיר, "אולם יש לזכור כי המלצת שירות המבחן כשמה כן היא - המלצה ומשכך אין בית המשפט מחויב לקבלה".

בית משפט השלום הנכבד סיכם את גזר דינו בציינו כדלקמן: "לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים, אני סבורה כי השיקולים לחומרא ונסיבות המקרה מחייבים השתת מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח, כאשר בנסיבותיהם של הנאשמים והשיקולים לקולא יש כדי להשפיע על אורכו".

נוכח האמור, השית בית משפט השלום הנכבד על המבקש עונש של 6 חודשי מאסר בפועל לריצוי מאחורי סורג ובריח, ו-10 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים (כאשר התנאי הוא שהמבקש לא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע). כמו כן, קבע בית משפט השלום כי המבקש ישלם למתדלק פיצויים בסך של 3500 ש"ח.

5.            על גזר דינו של בית משפט השלום הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי הנכבד. עיקר טענותיו של המבקש בפני בית המשפט המחוזי הנכבד התמקד בכך שהעונש שהושת עליו - במיוחד נוכח הקביעה כי ירצה את עונשו מאחורי סורג ובריח - הינו כבד מדי, וזאת נוכח נסיבות העבירה, וכן נוכח נסיבותיו האישיות והמלצות שירות המבחן בעניינו.

בפסק דינו, קבע בית המשפט המחוזי כי המלצת שירות המבחן היא אמנם בעלת חשיבות, אך היא איננה אלא המלצה בלבד, ועל כן איננה מחייבת את בית המשפט. בסוף פסק הדין, סיכם בית המשפט המחוזי כדלקמן: "בסיכומו של יום, אנו קובעים, כי בית המשפט קמא לא חרג לחומרה ממתחם העונש ההולם במקרים דומים, ובתוך מתחם זה, שקל את השיקולים הראויים. משכך, לא מצאנו מקום להתערב בגזר דינו של בית המשפט קמא, הן לעניין העונש, והן לאופן ריצויו".

לפיכך, דחה בית המשפט המחוזי הנכבד את ערעורו של המבקש, והותיר את גזר דינו של בית משפט השלום הנכבד על כנו.

מכאן הבקשה שבפני.

טענות המבקש

6.            טענתו היחידה של המבקש בפני היא כי שגה בית המשפט המחוזי בהחלטתו שלא להמיר את עונש המאסר בפועל שהושת על המבקש, כך שירוצה בדרך של עבודות שירות. לטענת המבקש, יש מקום לעשות כן, וזאת נוכח נסיבותיו האישיות (ובעיקר מצבו הרפואי הירוד, לטענתו), וכן נוכח המלצת שירות המבחן בעניינו.

דיון והכרעה